כבר הרבה לפני כתבו על מזון טקסי.אפילו המילה "כיבוד" הינה שורש המילה "כבוד" הקשר בין אוכל ליחסים חברתיים טבוע עמוק בתוך התרבות שלנו. כל ארוע שאנחנו רוצים לציין שהוא חשוב כולל את המרכיב הזה של סוג מסויים של מזון. אז האוכל שלנו הוא לא רק אוכל – הוא אוכל שהופך למסמן – שנושא בחובו משמעות סמלית.
אם בכל מקום חשוב יש כיבוד, אם נעקוב אחרי הכיבוד – נוכל למצוא את מה אנחנו רואים כחשוב ואיך אנחנו מארגנים את המסגרות החברתיות ויחסי הכוח שלנו בתוך האוניברסיטה.
כמה עולה סנדוויץ?
נתחיל בקפיטריות. הממסד. האוניברסיטה חותמת חוזים עם זכיינים אשר מורשים לשכור שטח באוניברסיטה ולמכור לסטודנטים ארוחות. אגודת הסטודנטים מתערבת בהסכמים אלו ומקצה מחירי מקסימום מסובסדים למספר בסיסי של מוצרים ועל השאר יש מחירים כפולים (לדוגמה סנדויצים) הסבסוד של חלק מהמוצרים בקפיטריות מעניקה אפשרות של קו-אקזיסטנס נוח לכולם: הקפיטריה יכולה להרוויח , האגודות יכולות להוכיח שהגנו על האינטרסים של הסטודנטים.
הסטודנט עכשיו עומד בפני בחירה: האם יעזר בשירות האגודה ויקח את המאכל הפשוט והזול או "יתפנק" על כריך שממוצב כ"איכותי" יותר.כך נוצר מוצר פרמיום. מבנה זה מעניק לסטודנט תחושה של "חופש" צרכני. אגודת הסטודנטים פועלת בעוד נקודות בהקשר המאכלים ולא במקרה, אחזור אליהם עוד רגע. אוסיף הערה נוספת על החופש והכוח של האנינדיודואל.
אחד המוצרים הפופולרים בשנים האחרונות ובעיקר בשסק הוא ה"סלט".
הסלט
הסלט הוא לא אותו סלט שהיה חלק מהמילה הארוכה "חומוס-צ'יפס-סלט" שמוסיפים לפיתה עם הפלאפל, אלא הוא כעת קופסא שקופה בה ניתן לבחור מה להכניס לתוכה.
16 סוגים של ירקות וגבינות מונחות לפני הסטודנט הלקוח שמתכנן את התרכובת הספציפית בה הוא מעוניין. כשהוא יכול לשלוט על מה בסלט,כמה בסלט,באיזה סדר בסלט, איזה רטבים בסלט… מוצר זה מדגיש את הרצון של הלקוחות גם בחופש צרכני המגדיל את התחושה של העצמי כבוחר,הוא יכול לנהל את המוכר ולהחליט( למרות שהוכח במחקרים פסיכולוגים שיותר מ3 אופציות בחירה גורמות לפרט תחושות לחץ ואי נוחות) את תחושת האינדיוידואליות של הפרט בחברה הפוסט-מודרנית – בה הוא מיוחד ולכן מרכיב גם סלט ייחודי המתאים רק לו, גם את תחושת "הבריאות" – לסלט תדמית של מזון בריא במיוחד ומזין.
בקפיטריה ישנה אבחנה ברורה בין איש סגל האוניברסיטה לעומת הסטודנטים- אבחנה זו נעשית באמצעי התשלום אליהן כל אחד רשאי. איש הסגל יכול לקבל הנחה בעבור הצגת כרטיס המעידה על מעמדו.
לחמם את הארוחה מאתמול
אם נעזוב את הקפיטריה למרות שאני בטוחה שיש עוד הרבה מה לכתוב עליה, נחשוב על פינות הסטודנטים המקסימות של אגודת הסטודנטים. אגודת הסטודנטים מעמידה לטובת הסטודנטים מיקרוגלים לחימום מזון מוכן. המיקרוגלים מאפשרים לסטודנטים לחסוך את ההוצאה על קניית מזון ולחמם ארוחות שהסטודנט מביא איתו מביתו. צורה זו נתפסת כחסכנית יותר למרות שאין הכרח לכך. המיקרוגלים מאפשרים ארוחות חמות לסטודנטים ויחד עם זאת מחזקים את מעמדה של אגודת הסטודנטים ובנוסף מעניקה זמן בו הסטודנט יקרא את לוח המודעות של האגודה בזמן שהארוחה מתחממת.מעבר לכך האגודה מפעילה "קפה אמון" פינת קפה עם קומקום בה יכול הסטודנט להכין קפה ותה כאוות נפשו. ישנה קופה קטנה מפח בה הוא יכול לתת שקל או שניים על מנת לתמוך כלכלית בקופה – אך אין פיקוח ומכאן שמה "פינת אמון" כתזכורת לחוזה הלא כתוב בין הסטודנט לאגודה לפיו על הסטודנט לשלם בעבור השתייה שלו.
אפשרות זו יעילה רק לסטודנטים שיודעים לבשל או שמבשלים עבורם.
אני מנהל משמע מגיע לי בורקס
הסטודנטים במסגרות החוץ תקציביות אינם זקוקים לדעת לבשל כי הם "מנהלים". מתוך קשיים כלכלים פתחה האוניברסיטה מסלולים חוץ תקציביים בהם היא מעניקה מסלולים מהירים ומרוכזים לתואר בתמורה לשכר לימוד גבוה יותר. מסלולים אלו מיועדים "למנהלים" – ונתפסים כיותר עשירים ולכן יותר חשובים- שזמנם חשוב יותר מזמן הסטודנטים האחרים. כחלק מהתוכנית של סטודנטים אלו שהתוכנית שלהם שונה בשעות הפעילות (המנהלים לא יכולים להפסיד שעת עבודה) ובמרצים (המנהלים לא יכולים להקשיב למרצה זוטר) נגבה תשלום על כיבוד בין השיעורים – המוגש ממש ליד הכיתה. הסטודנטים אינם יכולים להביע עמדה אם הם מעוניינים בכיבוד. מעמדם מחייב זאת. הסטודנטים לניהול נהנים מהכיבוד בזמן שסטודנטים מן המניין נאלצים לשלם בקפיטריה.
על מנת חלילה לא ליצור מצב בו "המנהלים" מתערבבים עם שאר הסטודנטים או שסטודנטים מן המניין נהנים משתיה חמה – הוצב שומר שכל תפקידו הוא לוודא שאך ורק הסטודנטים המיוחסים – המנהלים- ששילמו על הכיבוד יוכלו לגעת בו ואחרים ננזפים קשות או מתבקשים לעזוב את הכיבוד. הכיבוד במקרה זה מפסיק להיות כיבוד ומתחיל להיות סמל סטטוס. הפרדה גלויה זו יוצרת מעמדות בין הסטודנטים ומסבירה לסטודנטים מה ההיררכיה מבחינת האוניברסיטה.
מחתרת הבורקסים
כיבוד נוסף מחולק לכנסים ול"אורחים" המגיעים אל האוניברסיטה להרצאות חד פעמיות. כיבוד זה ערוך בחגיגיות על שולחנות עם מפות. גם כאן בדרך כלל מוצב שומר- שתפקידו להבחין בין המוזמנים לארוע לבין סטודנטים מן המניין שאינם זכאים לכיבוד. לא תמיד השמירה היא קפדנית והסטודנטים ידעו לנצל את הטכנולוגיה לטובתם. סטודנטים הקימו קבוצת פייסבוק בשם "בורקסים בגילמן" http://www.facebook.com/BwrqsymBgylmn קבוצה בה חברים1530 גולשים המעבירים בינהם דיווח מחתרתי על הכיבוד "הבורקסים" שניתנים בחינם בביניין גילמן (למדעי הרוח) וברחבי הקמפוס לטובת כנסים כאלה ואחרים. ישנה גם אפליקציית סלולר באותו השם הסטודנטים משתמשים בטכנולוגיה על מנת להעביר מידע על מיקומם ורמת השמירה על הכיבוד. הם מתאגדים יחד על מנת לסייע אחד לשני לקבל כיבוד – לא כתחליף לארוחה מזינה וכמענה לרעב אלא כפריצה שובבה של מערך הסטטוסים האוניבריסטאי. סוג אחר של התאגדות סטודנטיאלית שהיא איננה אגודה ואינה יכולה להיות חלק מאגודת הסטודנטים הממוסדת.
הצבא צועד על קיבתו אבל גם הסטודנטים רעבים. ואם נעקוב אחר שביל פירורי הלחם באוניברסיטה נוכל לראות כוח,משמעות,סטטוסים והרבה סמלים שמקיפים אותנו ואנחנו אוכלים אותם לא פחות מאת הבורקסים…
בתיאבון!
מחשבות וחיות אחרות 