כנס דוקטורנטים חוקרי אינטרנט 2014

כבר כמה ימים שאני מסתובבת בעולם עם רצון עז לכתוב את חוויותיי האישיות והסובייקטיוביות מכנס הדוקטורנטים שביקרתי בו לפני כמה ימים בזמן שאתם (כנראה) הייתם בעבודה (אנשים הגונים שכמותכם) . 

אז אני אתן כמה פרטי בסיס כדי שנוכל להבין על מה אני מדברת. 

ביום שני, ה- 3.3.14 כינסו אנשי מכון Orange לחקר האינטרנט של אוניברסיטת תל אביב

(אגב, מה זה השם הזה? מה Orange בדיוק מרוויחים מהמכון לחקר האינטרנט? לא נשמע קצת שעטנז השם הזה? עוד מעט יהיה לנו מחלקת סלקום לסוציולוגיה ?? ) 

בכל אופן הם ערכו כנס מקסים ומעניין בו הם אספו דוקטורנטים מכל מיני מחלקות החל ממחשבים וכלה בתאטרון (!) שחוקרים אינטרנט במגוון הבטים. 

 

האמת שלגבי השעה קצת הצטערתי כי אני חושבת שהקהל הרחב היה שמח להשתתף עם כנס כזה היה ממשיך גם אחרי שעות העבודה.. אז למען הסדר הטוב אתם יכולים לקרוא את רשימת תקצירי ההרצאות פה. 

 

אני אתחיל בלכתוב שכנס כזה הוא מבורך וצריך לדעתי לקיים אותו על בסיס שבועי (אם לא על בסיס יומי 🙂 ) עצם ההתכנסות של כל החוקרים האלה שמסתכלים ובוחנים את אותה התופעה מכל מיני נקודות מבט – חלק מגילמן וחלק מרקאנטי, חלק מחינוך וחלק ממדעי המחשב – יש שם השראה ורעיונות חדשים והחיבור באינטרדיסציפלנריות הוא מעשיר ותורם לכולם לדעתי.

עבורי, שלא נמצאת כרגע בשום מחקר אלא נהנת להגיע לכנס כזה כמו שאחרים נהנים מהצגת תאטרון טובה או ספר טוב, היה זה כנס מצויין ומעניין. 

 

למושב הראשון לא הספקתי להגיע, אבל היום השלימו לי את הסיפור על המחקר של יעל ענבר עלפלטפורמות מימון המונים והיבטיהן החברתיים- המסקנות מחקר הן די מרגשות : הן מתייחסות ליזמים שמחפשים השקעות ברשתות למימון המונים אבל מה שהם גילו, שבמקביל לכך שהם יזמים, הם גם תומכים כלכלית בפרוייקטים אחרים. 

קבוצה מיוחדת זו של אנשים יוצרת קשרי הדדיות – זאת אומרת בודקים ומתנים את ההשקעה הכלכלית שלהם בהשקעות שביצע היזם בעבר. המעניין בהתנהגות זו היא שהיא מיוחדת לאינטרנט – אנחנו לא רואים הדדיות מהסוג הזה בעולם הלא וירטואלי. 

 

במושב השני – גיתית  בר און פתחה את הדיון על פרטיות ועל אינטרנט. גיתית הציגה דוגמאות ליחס המורכב והאמבילנטי שיש לגולשים כלפי נושא הפרטיות. מה שעניין אותי בהצגה שלה הוא חקר השיח על פרטיות בין המשתתפים בפייסבוק. אילו סטטוסים אנשים מפרסים בנושא הזה, מה  מבחינתם היא התנהגות אשר חורגת מהנורמות,ומה ההבדלים בנוגע לכך בפרסומים בקבוצות ובהעזרות בפורמט של "שאלה אנונימית" שלא הכרתי אישית. (שאלה אנונימית- קבוצות אשר המשתתפים שולחים שאלה אל מנהל הקבוצה והוא שואל בשמם את הקבוצה כשזהות השואלת נותרת אנונימית) . לדעתי, וגם אמרתי את זה בזמן הכנס לגיתית, יש כאן אתגר אמיתי להגיע לתובנות חדשות ומחדשות בתחום הזה היות ותחום הפרטיות בפייסבוק נחקר אקדמית כל כך הרבה ומכל כך הרבה זויות שצריך להתאמץ כדי למצוא משהו חדש שאפשר להגיד בנושא. נחכה ונראה. 

 

אחריה הציגה אולגה פרישמן מהפקולטה למשפטים (אמרנו אינטרדיסצפלנריות או לא אמרנו?) שחקרה והשוותה בין אתרי אינטרנט של בתי משפט שונים. 

מציגה את מאפייני האתרים של בית המשפט העליון הישראלי והאמריקאי ואחד נוסף מדרום אפריקה מבחינת קהל היעד אליו פונה האתר, רמת העיצוב והאינפורמציה אותו האתר מציג. לדעתי , ההצגה היתה קצת דלה – כששאלתי מה כל כך חשוב בהבדלים בין אתרים נאמר לי שהמחקר שלה עוסק בנושאים משפטיים רבים והפן הנוגע למחקר של אתרי האינטרנט הוא רק חלק מהמחקר. אם כך, היה שווה לציין את זה בהצגת הנושא. אמנם עיצוב אתרים הוא נושא חשוב אבל הוא לא באמת חקר אינטרנט בעיני הוא אולי מתאים יותר לתחום ה UX /UI שמתפתח בארץ ומקיים כנסים שלמים העוסקים בתחום זה או לכנס בתחום המשפטים. 

 

אשרת אילון הציגה את התזה שלה שגם היא בנושא הפרטיות ברשתות – והתמקדה (מנקודת מבט של תעשייה וניהול) במנגנונים שיוכלו לאפשר לגולשים להתמודד עם התיעוד הניצחי של הפרסום באינטרנט.הם השוו קבוצות גולשים שנשאלו לעמדתם כלפי פוסטים שפרסמו לפני שנה לעומת גולשים שנשאלו על פוסטים לפני כמה שנים. כמובן שההבדל היה מובהק. ככל שעבר הזמן – אנשים יותר התחרטו על פוסטים שפירסמו בעבר. 

מצא חן בעיני בעיקר הרעיון של פוסט עם תאריך תפוגה – בו הגולש יכול להגן על עצמו מפני התופעה של הורים שמתביישים בתמונות פרועות מימי הנעורים העליזים. עם ההתקדמות של הווטסאפ אני חושבת שגולשים נוטים פחות לפרסם על עצמם (אני לא מדברת על מה שמפרסמים עליהם) נתונים מביכים מבלי לשלוט ולכוון בדיוק מי יהיה חשוף למידע. יתכן שהמגמה הזאת תייתר את מנגנון "תאריך התפוגה" עליו דיברנו. 

 

**** כאן יצאתי להפסקת צהריים ארוכה טעימה ומעניינת***

חזרתי הישר אל מושב החינוך. 

רבקה גדות הציגה באומץ, למרות צוואר תפוס, ממצאי מחקר שבחן כיצד מושפעת למידה של ילדים מהתנסות ב"אוצרות" . לדעתי המילה "אוצרות" היא קצת גדולה מידי. הרעיון הוא שהתלמידים מקבלים משימת חקר בה הם אוספים מידע ובוחנים אותו בכלים סינכרוניים וירטואלים כמו scoopit  הרעיון הוא דווקא מעניין. ונותן מענה לביקורת הרחבה שיש כיום נגד החינוך הבית ספרי. עם זאת, אני מאמינה שלמידת חקר שכזו יכולה להיות למידה משלימה ולא עיקרית. בסופו של יום – איסוף מידע הוא לא כמו יצירת מידע . 

 

המושב האחרון שעסק באומנות היה מדהים. 

אני חייבת לציין שלהרצאה "מַ צָּ ג עַ ל הַ צָּ ג: התֵּ יַאטְ רֶ שֶ ת ומופעי רשת אחרים " של ארז מעין הגעתי עם ציפיות נמוכות. מה כבר אפשר להגיד על תאטרון ברשת ומה זה בכלל?! 

למה לעשות תאטרון ברשת אם אפשר ללכת לתאטרון ובלי עין הרע, ישראלים הולכים לתאטראות .אז זהו שזו היתה הרצאה מרתקת. יכולת ההצגה של ארז היתה פנומנלית. לא סתם הוא מצא את עצמו בפקולטה לתאטרון – לאחר התחלה בביולוגיה אם אני לא טועה.

הידעתם שהשקספיר רויאל תיאטר הציג את רומיאו וג'ולייט באמצעות ציוצים בטוויטר בהשתתפות הגולשים במשך 5 שבועות?!!144,032 גולשים עקבו אחר ההצגה הזאת.  הסיפור על ההפקה הזאת היה מדהים ופתח את היריעה ואת המחשבה לגבי היכולת של המדיום החדש הזה ליצור אמנות שמתקשרת ומרגשת ומפעילה את הצופים ואת הקהל בדרכים אחרות. עצם יכולת ההגעה לקהלים גדולים בצורה אנסכרונית הוא פשוט פותח מרחבים חדשים של אפשרויות יצירה והשראה. הבעיה היתה, שגם ארז חשב שזו הפקה מדהימה ומרוב שהוא שקע בלספר עליה פרטים זה קצת בא על חשבון שאר הצגת רעיונות המחקר והדוקטורט.אנקדוטה נוספת שלקחתי מארז היא החשיבה מחדש על מה זה הופעת לייב. 

כשאנחנו יוצאים להופעה של ריאהנה בארץ לדוגמה, אנחנו לא רואים את ריאנה ולא שומעים אותה. אנחנו מקבלים יצוג שלה על מסך וברמקולים. עד כמה זה שונה ממופע אינטרנטי שמתרחש בזמן אמת?

הייתי שמחה לשמוע הרבה יותר באריכות על הדוגמאות הנוספות שהוא נאלץ לדלג עליהן…. 

 

ההצגה הבאה היתה של גיל לייזר – שקצת התבעס ששיבצו אותו במושב הזה ולא במושב הקודם שעסק בחינוך. גיל חוקר במסגרת המכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות ע"ש כהן – ובעיקר בשל כך לדעתי היה עסוק בלתת היסטוריה וקונטקסט מאוד מאוד רחב על ידע מידע ולמידה בעידן הרשת. לדעתי ההקדמה היתה מאוד מעניינת ונתנה פרספקטיבה נכונה למחקר שעסק בסופו של דבר בשינוי דרכי ההוראה בכיתות העתיד והתיישנות דרכי ההוראה – אך היא גזלה זמן יקר מזמן ההצגה והתמקדה בהרבה  היסטוריה שלאו דווקא הוסיפה. ההרצאה ביקרה את החינוך והשתמשה בטענות ששמענו כבר בהרצאתו של סר קן רובינסון בטד. 

 

ההרצאה האחרונה עבורי (הייתי חייבת לעזוב את הכנס מסיבות אישיות ) היתה ההרצאה על האמנות באינטרנט של מיה. מיה אמנם חוקרת מטעם המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה כמוני, אבל מתמקדת דווקא בספרות ועולם התוכן של האמנות . המעניין הוא בגלריות הוירטואלית שהן מאתגרות את המוזיאונים והאוצרים הממסדיים שלא ממש אוהבים את הרעיון שקהל הצופים או רוכשי האמנות יכולים ליצור קשר בלתי אמצעי עם היוצרים והאמנים ולרכוש יצירות ישירות מהאומן ללא תיווך. הם "נלחמים חזרה" ומעניקים שירותי דירוג  מוניטין ומיון של יצירות בעבור תשלום. במקביל לכך אמנים מספרים שהם מקבלים השראה מהנגישות הרבה ליצירות אמנות ברשת באתרים שמציגים אמנות חזותית אך גם מוסיקה  וקולנוע vimeo (ועל תאטרון כבר דיברנו)

 

זהו – תגידו שזה לא נשמע מעניין? 

אם אתם רוצים לדון ולדבר על ועם החוקרים יש קבוצת גוגל שממשיכה את הכנס אונליין 

ולאלה שצריכים גירויים חזותיים יש גם תמונות בפייסבוק