אני ממשיכה את התרגום של הספר אבל קפצתי לסוף הספר. אני לא מתרגמת מנוסה ולכן התרגום קצת קלוקל… אם מישהו קורא את זה אתם יותר ממוזמנים לתקן לי את התרגום בכל דרך. – בקצרה, לניר טוען בספר שהדרך החינמית והקוד הפתוחית שאנחנו רגילים לשתף גורמת לזה שמי שיש לו מחשבי על ושרתים מתוחכמים צוברים את כל העושר לעצמם בעוד שהגולשים מזינים את המידע שהוא מרוויח ממנו. לכן הוא מציע לעבור לכלכלה חלופית בה הגולשים יתוגמלו עבור המידע בו משתמשים השרתים וכך ימנע אסון כלכלי וחברתי. הספר של לניר Who own the future הגיע למקום ה 14 המכובד ברשימת הספרים הנמכרים ביותר במחלקת העסקים של AMAZON לשנת 2013.
פרק 9 – המעבר
האם יכול להיות חוק זהב דיגיטלי?
השאלה הכי נפוצה ששמעתי מאז שהתחלתי לדבר על התחזיות לכלכלה נלסונית היא על כפייה. למה שאנשים לא יעתיקו? למה לא לרמות? למה לא לתת לאנשים אחרים לסבול מהסיכון שאתה מביא לתוך העולם?הסיבה שאנשים לא יעתיקו-או ישתמשו במידע מבלי לשלם עליו היא שהמשמעות של להעתיק תהיה לחתור תחת המקור של העושר שלהם עצמם. כך נראה חוק הזהב ברשת.חוזה חברתי חייב להתממש על מנת שכל כלכלה שהיא תוכל להתקיים. כל התפקוד, הכלכלה האותנטית חייבת בהגדרה להשען על יותר משתתפים מרצון מאשר משתתפים בכפייה. בעולם הפיסי זה לא קשה בכלל לפרוץ לבית או למכונית של מישהו או לגנוב מחנויות ואין כל כך הרבה משטרה. למשטרה יש חוק אבל הסיבה העיקרית שאנשים לא מסתובבים וגונבים בעולם הפיסי זה שהם רוצים לחיות בעולם שבו גניבה היא לא מקובלת.
חלק מהקוראים יעדיפו ניסוח מוסרי יותר על אתי ויגידו שלגנוב זה פשוט לא צודק. בכל מקרה, הנקודה היא שאף פעם לא יכולה להיות מספיק משטרה להכריח התנהגות סטנדרטית שרוב האנשים דוחים. זה מפתיע אותי שאפילו אקטיביסטים של הדיגיטליה האידאלית בדרך כלל מניחים שכפיה היא שאלת המפתח. התרגלנו כל כך לסטנדרטים כפולים אונליין, בהם יש או רוח מרושעת,אנרכיה עויינת או כניעה לשליטה הממוסדת. אנרכיה שולטת באתרים כמו 4chan או בתגובות לא מסננות על סרטונים או מאמרים. בו בזמן רוב התוכן וההבעה זורמות דרך ערוצים ממוסדים כמו חנויות אפליקציות או רשתות חברתיות שבהן יש מדיניות כפויה של צנזורה.(הרבה מהעיצובים הכביכול פתוחים וחינמיים בעצם נשלטים על ידי אליטה קטנה) חופש אמיתי חייב להיות מבוסס על מה שרוב האנשים בוחרים לתת אחד לשני חופש פעולה ברוב הזמן.
ההיסטוריה מראה תיעוד של הרבה חוזי עבודה שהופרו. מדינות נכשלו ורוצחים איימו על כל האוכלוסיה. אבל היסטוריה גם מראה לנו "ניסים" , כדוגמת חוזה חברתי מהוגן שנכתב. הניסיון האמריקאי לדוגמה היה כזה, אך כך גם יסודה של כל ישות דמוקרטית. הגיחה הראשונית של הרשת העולמית (WWW) לפני ששרתי הסירנות השתלטו עליה היתה אחד מהניסים הללו. יצירת חוזה חברתי "ניסי" הוא קפיצה גדולה מעל לעמק בנוף מישורי.יכול להיות שתדר דמות פוליטית של גאונות נדירה או סדרה נכונה של ארועים אבל זה מגוחך לחשוב שחוזה חברתי רווחי יכול להתקיים עבור רוב האנשים בחייהם הוירטואלים. כן, כפייה תהיה הנושא, אבל זה רק הגיוני לדבר על כפיה כשמיעוט קטן באוכלוסייה נפגע.אזרחות תשאר בהגדרתה מפעל התנדבותי ברובו, במילים אחרות,נס.
שריון המגן של הנס
אחת מהשאלות הקשות בנוגע לתרחיש של כלכלה הומניסטית היא איך להגיע לשם מאיפה שאנחנו נמצאים כיום. מי יקום ויקח את הסיכון על מנת ללמוד אם העולם החדש הזה יתממש? זה לא רק אתגר פוליטי,אלא גם כלכלי- מכוון שהכלכלה הנוכחית מגודל מסויים חייבת לממן איכשהו את הקפיצה הקוואנטית אל עבר כלכלה חדשה וגדולה יותר למרות הואקום החשבונאי הענק.איך הדחף ההתחלתי לשינוי יקבל אשראי כלכלי?
הגישה המרכזית והחשובה ביותר של עולם הפיננסים הפכה מורגלת ל"דברים בטוחים" שלאחרונה צפים ביתר קלות. קשה להוריד את הציפיות חזרה אל הקרקע אחרי תקופה כמו השפל הגדול, שהציע כאלה יתרונות לכלכלנים. פיננסים שוחררו מהצורך לשלם עבור סיכונים , למרות שהעיסקה ההיא היתה רק אשליה רגעית: אנשים מהשורה משוחררים מהצורך לשלם על צריכה של שירותי אינטרנט, למרות ששוב, אשליה נוצרת.
הפיתוי של דברים חינמיים ברשתות הדיגיטליות יצר בעיות בכלכלת הבריאות האמריקאית. אף אחד לא רוצה לשלם עבור משהו אם ניתן להתחמק ממנו אז צעירים בריאים לא אוהבים לשלם עבור ביטוח רפואי. במובן המיידי הרעיון של לא לשלם נראה דרך לחזק את הבריאות והחופש של אלה שיכולים להתחמק מהתשלום. אבל אז, מאוחר יותר, כשבעיות בריאות החלו לצוץ האשליה התבררה יקרה הרבה יותר גם בכסף וגם באובדן חופש והחזירה את הריאליות. כשמערכת נמצאת במקום שבה כולם יכולים לחלוק סיכונים מראש, החיים לא הופכים להיות מושלמים אבל מתמודדים עם זמנים קשים שלפחות הופכים יותר זולים ויותר גמישים. בנוסף לכך,לגרום לאנשים להסכים לשלם כדי לדאוג אחד לשני מראש דרוש גאון פוליטי.אולי יעזור אם כולם יראו דומים. נראה שלחברות הומוגניות קל יותר עם הרעיון הזה. גם אוייב משותף כלשהו לא מזיק.העולם הוירטואלי נכשל בהבאת השראה מסורתית שכזו.
אווטרים ואשראי
המכניזים העדין של כלכלת האוטרים נותן רמז לאיך מעבר כזה יכול לעבוד. הטבע הנוזלי של מערכות דיגיטליות יאפשר בו זמנית קיום של שתי המערכות הכלכליות הישנה והחדשה במהלך תקופת מערב,שתתן מוטיבציה למעבר של אדם-לאדם. כל אדם יכול להשאר בעולם המזוייף של "חינמיות" עד מתי שמתחשק לו. אבל, אדם יכול גם בסופו של דבר להחליט מתי נמאס לו מהעולם ה"חינמי" ומעדיף לקנות את דרכו לחוזה חברתי מסחרי בו הוא יכול להרוויח כסף. מכך נובע שיתקיימו שני ספרי חשבונות עבור האנשים שלא משלמים עבור מידע כדי שהם יוכלו לעבור מעולם "חופשי" לעולם מיקרו התשלום הבינלאומי בבוא הזמן. אולי דחיית ההחלטה יכולה להעניק לאנשים את הטוב שבשני העולמות. אם לב הטענה נכונה – שהפיכת המידע ליותר כספי מאשר פחות יגדיל את הכלכלה – אז הרבה אנשים בסופו של דבר ישיגו כסף בחשבונות שלהם לאחר שמספיק זמן יעבור. בנקודה כלשהי, תחליט שאתה מעוניין לקבל את כל מה שאגרת בחשבון שלך למרות שהמחיר הוא שלא תוכל לקבל יותר שירותים בחינם באינטרנט.
המחיר של אנטנימבוסיה (?)
שאלה מסובכת יותר היא איך לתכנן את השלב הראשוני של כלכלת המידע החדשה כדי שתשקף את כל מה שאנשים עשו לפני השיטה החדשה. ויקיפדיה ניסתה להשיג מידע מתוך הגרסה של 1911 של האינציקלופדיה בריטניקה, שהגיעה לרשות הציבור. כשאנחנו בונים על העבר בצורה שכזו איך נוכל להכיר בו בחברת מידע כספית? מוקדם יותר הזכרתי כיצד תרגום מבוסס ענן נדמה כ"קסום" ומעניק תרגום "אוטומטי" בין שפות כשבעצם הוא מבוסס על השימוש בקורפוס של תרגומים שמבוצעים על ידי אנשים אמיתיים מתוך שימושם השוטף ברשת. כלכלת מידע טובה יותר תביא לכך שמתורגמן יספק לענן את התרגומים שלו, ואז הענן יזכור ויעניק תמלוגים לאלה שעדיין חיים.
בכל אופן, הם פיספסו את הרכבת, אז עכשיו אנחנו לא צריכים דרך הגיונית כדי להבנות מחדש את הדרך שבה היה אפשר לאחסן את המידע. זרקנו מידע קריטי בגלל הנדסה לא שלמה. בכל פעם שכלכלת מידע נוצרת יווצר רנסנס של נושאים של צדק חברתי בן דורי. נצטרך עמדה טובה לויכוח. ~האם כולם, מהדור האבוד- שקידש את החינמי החופשי והשיתופי למען שרתי סירנות- יקבלו אשראי ראשונה מתוך ההערך שהוא יכול לייצר? ~ היוזמה הזאת נשמעת רעיון רע. תשלומים גדולים בתחילת הרפתקאה כלכלית בדרך כלל לא עובדות טוב. אנשים שזכו בלוטו לא בהכרח הצליחו לשמור על הכסף לאחר כמה שנים. צריך להיות תהליך שבו אנשים יתרגלו להרוויח את דרכם במשחק החדש. חלק מהגדלת כמות ההכנסות סביר להניח שיווצר בגלל אנשים שתרמו הרבה אבל קיבלו מעט בכלכלת הסירנות.
אם זה נשמע כמו רעיון מטורף לפעילי רשת צעירים זה ישמע נורא נחמד עבורם נניח בעוד שלושים ארבעים שנה. בנקודה כלשהי מעבר לאורך הקווים הללו יהיה חייב להתרחש. זה כנראה יקרה אחרי האסון שיביאו שבשיא עידן דור הבייבי בומרס
מחשבות וחיות אחרות 