אני אנסה לתרגם תוך כדי קריאה את הספר החשוב הזה של ג'רון לניר מ2013
***
מניעים
הבעיה בקצרה
אנחנו רגילים להתייחס למידע כ"חינם" אבל המחיר שאנחנו משלמים עבור אשליית ה"חינם" עובדת רק כל עוד הכלכלה הכללית לא מבוססת על מידע. היום, אנחנו עדיין יכולים לחשוב על מידע כחלק בלתי מוחשי המאפשר תקשורת,מדיה,ותוכנות. אבל ככל שהטכנולוגיה מתקדמת במאה זו האינטואיציה הנוכחית שלנו בנוגע לטבעו של המידע תזכר כצרה וקצרת רואי. אנחנו יכולים לחשוב על מידע בצורה צרה זו רק בגלל סקטורים בכלכלה כמו ייצור, טיפול רפואי ותחבורה שעדיין לא עברו תהליך של אוטומיזציה ומתרכזים סביב רשת ממוחשבת.
אבל בסופו של דבר רוב הפרודוקטיביות כנראה כן תהפוך למונחת תוכנה. תוכנה תוכל להיות המהפכה התעשייתית האחרונה. היא עלולה להיות סיכומה של כל המהפכות שיבואו. זה יכול להתחיל לקרות,לדוגמה, ברגע שנהגי המכוניות והמשאיות יתחילו להיות תוכנות מחשב במקום נהגים אנושיים, שמדפסות תלת מימד יתחילו לייצר במקום מכונות יצור, ושציוד אוטומטי יתחיל למצוא ולכרות משאבים ורובוט-אחות תטפל בהבטים החומריים של הטיפול בקשישים. (דוגמאות אלו ואחרות יפורטו בהמשך). אולי טכנולוגיה דיגטלית לא תתקדם מספיק במאה זו כדי לשלוט בכלכלה, אבל היא כנראה כן.. אולי טכנולוגיה אז תהפוך את כל הצרכים של החיים לכל כך לא יקרים שזה יהיה חינמי לחיות היטב ואף אחד לא ידאג לגבי כסף,עבודה,חלוקת העושר או תכנון לגיל מבוגר. אני בספק עמוק אם זה מה שהעתיד הקרוב צופן.
במקום זאת, אם נמשיך בדרך בה אנחנו נמצאים, אנחנו כנראה נכנס לתוך תקופה של היפר-אבטלה, וכאוס פוליטי וחברתי. התוצאות של הכאוס הן בלתי צפויות,ואנחנו לא צריכים להשען עליהן כדי לעצב את עתידנו. המסלול החכם יהיה לתכנן מראש איך אנחנו יכולים לחיות בטווח הארוך עם אוטומציה ברמה גבוהה ומקיפה.
להסכים או לשתוק
שנים הצגתי תלונות לגבי הדרך שבה טכנולוגיה דיגטלית פוגשת אנשים. אני אוהב טכנולוגיה ודיי אוהב אנשים, זה הקשר בניהם שקצת לא מסונכרן. בדרך כלל אני נשאל "מה תעשה במקום זה?" אם השאלה נשאלת ברמה האישית, כמו "האם אני צריך לעזוב את פייסבוק?" התשובה היא פשוטה. אתה צריך להחליט בעצמך. אני לא מנסה להיות גורו של אף אחד. * (*למרות שאעשה הצעה כזאת בסוף הספר) .
ברמת הכלכלה, לעומת זאת, אני חייב לספק תשובה.אנשים לא רק משלים את עצמם בתרבות , בהשכלה וברמה הרוחנית ומתרפסים אל מול תופעת הסופר-אדם הדיגיטלי שלא בטוח שקיים. יש לזה גם מחיר חומרי. אנשים הופכים את עצמם בהדרגה לעניים יותר ממה שהם צריכים להיות. אנחנו יוצרים את הסיטואציה בה המשמעות של טכנולוגיה טובה יותר לטווח הארוך היא רק יותר אבטלה, או גל סוציאליסטי כתגובת נגד. במקום זאת, אנחנו צריכים לחפש עתיד בו יותר אנשים יצליחו בלי לאבד חופש, אפילו כשטכנולוגיה תהפך להרבה יותר טובה מהיום.
עיצוב הטכנולוגיה הפופולרי לא מתיחס לאנשים כ"מיוחדים מספיק". מתייחסים לאנשים כאלמנטים קטנים במכונת אינפורמציה גדולה, כשבעצם,אנשים הם המשאב היחיד או היעד היחיד של האינפורמציה. המטרה שלי היא לצייר עתיד אלטרנטיבי בו אנשים יקבלו יחס הוגן על היותם מיוחדים.
איך? לשלם לאנשים עבור אינפורציה שנכרת מהם אם האינפורמציה הזאת מתבררת כבעלת ערך. אם התבוננות בך יוצרת נתונים שהופכים רובוט להראות אנושי יותר בזמן שיחה, או לקמפיין של פוליטיקאי להגיע ליותר מצביעים עם המסר שלו, אז אתה חייב לקבל כסף על השימוש בנתונים החשובים הללו. הם לא היו קיימים בלעדיך, אחרי הכל. זו נקודת התחלה כל כך פשוטה, שאני רואה אותה כאפשרית ואני מקווה לשכנע גם אותך לגביה.
הרעיון שהמידע של המין האנושי צריך להיות חינם הוא אידאליסטי, ופופולרי מסיבות מובנות,אבל מידע לא יצטרך להיות חינם אם אף אחד לא יתרושש. כשתוכנה ורשתות הופכות יותר ויותר חשובות, אנחנו יכולים לנוע לעבר אינפורמציה חינמית וליצור חוסר יציבות לכמעט כולם או לנוע לעבר אינפורמציה בתשלום עם מעמד ביניים חזק יותר מאי פעם. הראשון אולי יראה אידאלי ואבסטרקטי, אבל האחרון הוא מסלול הרבה יותר ריאלי כדי להשאיר את הדמוקרטיה ואת הכבוד העצמי שלנו.
מספר מדהים של אנשים מציעים ערך מדהים באמצעות הראשת. אבל החלק הארי של העושר זורם עכשיו אל אלו שמחשבים ושולטים בהסתעפויות ופחות לאלו אשר יוצעים למעשה את החומרים עצמם. סוג חדש של מעמד ביניים ומשמעותי יותר יכול לצמוח בכלכלת המידע אם נוכל לשבור את הרעיון של "אינפורמציה חינמית/חופשית" לתוך מערכת עולמית של תשלומים זעירים(מיקרו-תשלום). אנחנו אפילו יכולים לחזק את הכוח של חירות הפרט כוח היחיד גם כשהמכונות יהפכו להיות מצויינות.
זה ספר על כלכלה עתידית, אבל בעצם זה על איך אנחנו נשארים בני אדם כשהמכונות שלנו הופכות כל כך מתוחכמות שאנחנו יכולים לשמר אותן כאוטומטיות. זו לא עבודה של מדע בדיוני, או של ספקולציות. אני טוען שהדרך הספציפית שבה אנחנו מארגנים מחדש את העולם סביב רשתות דיגיטליות הוא לא הכרח המציאות ושיש לפחות אלטרנטיבה אחת שהיא יותר ברת קיימא.
חוק מור משנה את הדרך בה אנשים מוערכים
ההשפעה הראשית על הדרך בה טכנולוגיה עכשיו נחשבת מאז תחילת המאה היא הניסיון הישיר של רשתות דיגטליות באמצעות צריכת אלקטרוניקה. זה רק לוקח כמה שנים, לא שניות חיים, בשביל אדם צעיר לחוות בעצמו שינויים נוסח חוק מור. חוק מור הוא עיקרון מרכזי כל כך של עמק הסילקון, שאפשר לדמות אותו לכל עשרת הדיברות ביחד.החוק טוען שצ'יפ מחשב משתפר בצורה מעריכית. הם לא רק משתפרים בדרך שערמת אבנים נערמת ככל שאתה מוסיף לה אבנים אלא, היא מכפילה את עצמה. נראה שהטכנולוגיה תמיד טובה פי שתיים כל שנתיים.
מחשבות וחיות אחרות 