בעקבות המלצה של רעיה צפיתי בסרטון הבא ב- TED
ובער לי לכתוב תגובה – בעיקר לעצמי כדי שאני לא אשכח מה חשבתי.
הטענה של דה בוטון בקצרה טוענת, שאמנם אנחנו לא מאמינים בתכני הדת באשר היא (כאתאיסטים) אבל רצוי וראוי ללמוד מהדרך בה הדת מארגנת את עצמה באמצעות טקסים,מוסדות, לוח שנה ורפפטיביות ועלינו ליצור אלטרנטייבה אתאיסטית של אופרציות אלו – כדי ליצב אתאיסטיות נכונה יותר.
אני חושבת שהנסיון של ההתחדשות היהודית ובכלל הסיפור של היהדות החילונית במדינת ישראל – יכולה לתת מענה מאוד מעניין לטענה הזאת. דה בוטון טוען שאנחנו צריכים
נואמים טובים כמו כמרים וטקסים טובים כמו טבילה במקווה. איזה מזל שאפשר ללמוד מחלוצי ההתיישבות של מדינת ישראל שניסו לעשות בדיוק את זה.
התנועה הקיבוצית שבזה ליהדות הישנה, ניסתה ליצור טקסים חדשים – נטיעות בטו בשבט, חגיגות ירקות בשבועות, שירה בציבור וכו' וכו' על מנת לבסס בדיוק את מה שדה בוטון קורא ליצור. תרבות חילונית הוליסטית המערבת את הגוף, את לוח השנה, ועוד ועוד. לצערנו, הניסיון הזה לא צלח. אפשר להתווכח ולנתחאת הסיבות הפוליטיות לכישלון – אם זה עליית הקפיטליזים וחיקוי התרבות האמריקאית בישראל, או אם זה התחזקות מוסדות הדת בישראל שנתנו מענה חד משמעי וסוחף לשכבות שלמות באוכלוסיה, כך או כך – ה"פולחן" האתאיסטי לא היה חזק דיו כדי לעמוד בפני המתקפה.
אמנם, פולחן זה לא התבסס על שייקספיר ופיקאסו, אלא על בר כוכבא ויהושוע בן נון – מכוון שזה העולם התרבותי שאליו נזדקקו מיישבי הארץ בקונטקסט הספציפי , אך הניסיון הוא דומה.
גם היום אנשי ההתחדשות היהודית מבקשים ללמוד מהדת את דרכיה מבלי לשחזר את סמכותה וכפייתה. ללמוד כיצד התכנסות,לימוד דיון על ערכים ושירה מוסיפים לחיי האדם. ניתן לומר שבכך הם מדגימים את מה שדה בוטון מטיף אליו. ההבדל המרכזי הינו שהם גם שואבים את התכנים והרעיונות מתוך עולם התרבות הרחב של היהדות והתרבות הישראלית על מנת לשמר תרבות פרטיקולרית יהודית.
האם ניתן ליישם את אותו הניסיון של ה"התחדשות היהודית" על "התרבות המערבית" ? האם ניתן לקיים מוזיאונים המיועדים לרגשות, הרצאות החוזרות על עצמן וכהני תרבות הדנים במשמעות? זו שאלה מעניינת הנותרת בעינה. אולי טד הוא התחלה שלו, אולי פטשיזם של סחורות הוא סוג מסויים שלו – הרי כבר נכתב על "דת הצרכנים" והפולחן של מרכזי הקניות – האם ניתן לצקת משמעות אחת קוהורנטית לידע מדע ואמנות?
אולי חשוב לשלב בתוך "ההתחדשות היהודית" התחדשות מערבית – ושיחות אמיתיות על המשמעות שמעניקות יצירות אמנות ומוסדות חילונים לנפש האדם ולא רק לשכלו.