ברית בין הבדלים-תאטרונטו 2011


התרגשות אחזה אותי לקראת פסטיבל תאטרונטו. הקונספט של הצגת יחיד מרגש אותי מעיקרו.
הוא מונולוג ארוך, אבל הרבה יותר מזה. כיצד ניתן לשמור את הקהל מרוכז באדם אחד לאורך הצגה שלמה?
כיצד שחקן יכול לרגש ולהיות מרוכז כשהוא לבדו על הבמה – הצגה שלמה?

השאלות האלה הפכו מעניינות לי יותר בעקבות ההתנסות שלי במשחק בחוג חובבים בביקורי העיתים. העבודה על מונולוג היתה מפרכת, הפרידה מעורך שלך וכניסה לעולמה של הדמות היה מרתק ולא פשוט בכלל.

והנה, פסטיבל תאטרונטו. פסטיבל שכולו מונולוגים. אוטוביוגרפים (אדם,פולארד) ובדיוניים.
בחרתי ללכת ביום הפסטיבל הראשון אל "ברית בין הבדלים" שהציג בתאטרון הסמטה ביפו.

מגילת העצמאות מתחפשת

בדרך העליה על סמטת הדגים ביפו העתיקה, עברתי ברחבה שליד תאטרון הערבי-עברי ביפו. שם היתה חגיגה של ממש שנתנה לי תחושה של פסטיבל אמיתי. מספר גדול מאוד של מייצגי תאטרון רחוב היו פזורים ברחבה הקטנה (מה שגרם לה להיות מאוד צפופה) שכל המייצגים עסקו באותו הנושא והוא: מגילת העצמאות. כל יוצר בחר להציגה בצורה שונה ויצרתית.
מה לא עשו שם לטקסט המכונן שלנו? גיהצו אותו, תטאו מתחתיו, ניסו להתכסות בו,שיחקו בו בארגז חול, נאמו עליו – ובעיקר יצרו סאטירה ישראלית נוקבת ומעניינת. המייצגים היו כולם דינמיים ותזזיתיים שלהרגיש את כולם נעים ביחד נתן תחושה של מהומה גדולה.לדעתי הרחבה קטנה מידי לכל כך הרבה מייצגים ויש שלא קיבלו את הקשב המתאים להם בשל כך.

בעיות לוגיסטיות חלק א'

רציתי להמשיך לטפס משם אל יפו העתיקה אך הדרך היתה מגודרת והתבקשתי ללכת מסביב. הדבר עיכב אותי בהרבה בעקבות הצפיפות הגדולה – והיה מאוד לא הגיוני לוגיסטית. מה עם קצת שילוט? הכוונה? מזל שכבר הייתי בתאטרון הסמטה שהכרתי את הדרך. (ונחזור ללוגיסטיקה בהמשך)
הגעתי לתאטרון הסמטה המקסים – ונכנסנו לאולם. לפתע הכריזה אחת מעובדות הפסטיבל שיש ארבעה צופי תאטרון שאין להם מקום אז אולי הצעירים מוכנים לפנות את כיסאם ולשבת בקדמת הבמה. כמובן שמייד התנדבו ארבעה צעירים.
אך הגישה הזו מעוררת תרעומת. מספר הכיסאות ידוע מראש. מדוע למכור יותר כרטיסים מהנמצא? זו הופעת ישיבה.
מיותר לציין שהם לא הציעו לצעירים החזר תשלום או משהו. בסופו של דבר צופים הנוספים סרבו להסדר זה (ובצדק) והצעירים חזרו למקומם.

ברית בין הבדלים -חוויות

וההצגה – הפתיעה לטובה. היא לא ממש הצגת יחיד – מכוון שהשחקנית, רינת יונה גליקו , משחקת מספר דמויות כשהדמות הראשית מספרת עליה. הדמות הראשית היא ילדה בת 12 – גיל לא חד משמעי לשחקן. הוא לא קול תינוקי, אבל גם לא מתבגר מרדן. גליקו מצליחה לשכנע בגילה בצורה בה היא מספרת את החוויות ומצטטת את הסובבים אותה בקנאות ילדית.
הסיפור מעניין ומרגש. נורית הילדה שבויה בהערצה לאביה הנכה נפשית אך חזק באופיו, לעומת אמא ובעלה החדש הנורמטיבים אך לא עומדים בהבטחותיהם, ולא כנים – מה שבולט מאוד לעיניים ביקורתיות של בת 12.
הבמה עמוסה בחפצים קטנים המקדמים את הסיפור, היא משחקת בחפצים ומדברת עליהם, ואם החפצים שעל הרצפה אינם מספיקים היא שולפת חפצים נוספים מהתיק. פיזור החפצים על הרצפה הוא בעייתי לצופים שרחוקים מכדי לראותה
כך נוצר בלבול כשלא ברור לאיזה חפץ הדמות מתייחסת.אולי היה ניתן באותה המידה לתלות את החפצים על הקיר מאחוריה, כך הקהל היה יכול להיות מעורב ביחסו אל החפצים השונים.
בניגוד למשתמע בתקציר ההצגה- עיקר ההצגה אינו בבריחה מהבית אלא בסיפורים המרגשים של נורית על החוויות שלה עם אביה ועם שאר בני המשפחה. נקודת המבט וההבנה שלה את המציאות מרגש ויוצא דופן והוא הוא ההנאה הגדולה מההצגה הזאת.
מומלץ. הנה קטע מההצגה

לוגיסטיקה חלק ב'

ועוד מילה על הלוגיסטיקה של הפסטיבל. טוב, לא מילה, אלא פיסקה:

התוכניה באינטרנט: מאוד קשה למצוא מידע על הפסטיבל. חיפוש בגוגל מעלה מגוון תוצאות מפוזרות, כמה כתבות בעכבר ולינקים לתאטרון הסמטה שכשמתקשרים אליהם אינם יודעים לתת מידע על הפסטיבל. המצב כל-כך קשה עד ש בלוגר נאלץ לפרסם פוסט בעצמו על מנת לעשות סדר בבלאגן. כל כך קשה לארגן אתר מסודר לפסטיבל?!
כרטיסים: בטלפון ניתן לרכוש כרטיסים רק לימים הבאים ולא להופעות של אותו היום. למה? ככה.ניתן לקנות כרטיסים במקום. אבל איך נדע אם נשארו כרטיסים ? לא נדע. אין תקשורת בין הקופות לבין המענה הטלפוני.מה – אנחנו מתקשרים באמצעות מדורות? טלפון, אינטרנט- וכל הנהלת הפסטיבל תוכל לדעת אם נגמרו הכרטיסים או לא.
וכמובן, תספרו את הכיסאות. אל תמכרו יותר כרטיסים ממספר הכיסאות שלכם. אתם נראים תאבי בצע ונותנים טעם רע לאומנות.עוד משהו, בדוכן שבו כתוב "קופה" כדאי לציין שאין מכירת כרטיסים אלא רק חלוקת כרטיסים שהוזמנו מראש, ושאין גם שום תקשורת בין ההצגות המתקיימות "למטה" (בערבי-עברי) לבין ההצגות המתקיימות "למעלה" (בתאטרון הסמטה). אני חשבתי שאתם פסטיבל אחד. שילוט מתאים והכוונה היו חוסכים לי עמידה מרגיזה של עשר דקות בתור.

שילוט והכוונה:אין. לפחות לא מספיק. לפחות לא שאני ראיתי. היכן מתקיימת כל הצגה? איפה המוקדים השונים? ישנה מפה בדף האחורי של התוכניה המחולקת לצופים (לא יכלתם להעלות אותה לאינטרנט?!) אך אין מודיעין או מישהו שאפשר לשאול אותו להכוונה חוץ מהמאבטחים שהיו אדיבים במיוחד.

בסך הכל,

שוחרי תאטרון הם שוחרי תאטרון, האנשים הם סלחנים ואדיבים, האוירה טובה וההפקות טובות מספיק כדי לחפות על הטעויות הלוגיסטיות של הפסטיבל.
יפו היא מקסימה וכבר אמרו שאין כמוה בלילות, וכשיוצאים מהצגה משובחת והיא מתגלה ברוב הדרה – נשתכח הכל והלב מתרחב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: