הקלות הבלתי נסבלת של הטעות…


אני מוצאת את עצמי גוערת במחשב. ולא רק גוערת.
לפעמיים ממש מזרזת אותו ב"נו כבר!" עצבני.. לפעמים סתם מקללת אותו.
כשעבדתי במשרד גיליתי שזה אפילו לא רק אני ולא למחשב ספציפי- ישבנו שישה אנשים בחדר אחד וכל כמה דקות מעבר לקליקים של העכבר ששמענו אחד מהשני – מישהו אחר היה חוטף עצבים על המחשב שלו, רוטן ומגדף אותו..

וכל זאת למה?
כי הם בלתי צפויים. במהלך יום עבודה הם מבצעים אינספור שביתות איטלקיות קטנות, לפעמים אפילו מרידות גלויות.
בדרך כלל אנחנו מקבלים זאת בהבנה. מקליקים שוב, מוחקים ומנסים מחדש,לוחצים יותר חזק..

למה הם צריכים לטעות כ"כ הרבה?!
המחשבה הזאת הכתה בי לראשונה במהלך שיעור פרטי שהעברתי במחשבים לתלמידה בת ה-84 שלי.
היא תפסה את הרעיון של משטח הנגיעה והקליק השמאלי.(לא שזה פשוט כי המשטח נגיעה הזה זה הדבר הכי עדין ביקום בערך אבל סבבה. )

ואז אני אומרת לה "תקליקי על האייקון" היא מקליקה- המחשב לא מגיב. למה? ככה.
תקליקי פעמיים, היא מקליקה- הוא לא מגיב.
ואז פתאום כן. למה? ככה.

פתאום האינטרנט האלחוטי שלה מודיע- התנתקתי. למה? ככה. הוא קלט רשת אחרת והלך לטייל או משהו. אז להתחבר שוב.

כמה פעמים ביום אנחנו עסוקים בלתקן את הטעויות הקטנות האלה? כמה התרגלנו אליהן ואנחנו כבר לא מרגישים בהם.
אני יודעת שזה מחשב וישנה חוקיות כלשהי מאחורי כל הזיופים הקטנים האלה שמלווים כל אחד בגלישה או בעבודה היומיומית שלו- אבל לא הגיע הזמן שזה יפסיק לקרות?
שהלחיצות יהיו פשוטות יותר?- כמה פעמים העכבר קפץ לכם מנקודה שעליהם רציתם להקליק ונפתח לכם דף או ישום שלא רציתם? לי 5 פעמים בשעה לפחות.
כמה זמן אנחנו מבזבזים בלמחוק טעויות הקלדה ? כמה פעמים ביום אנחנו רוצים לכתוב באנגלית וכותבים בעברית ולהפך? (אחרי שמתרגלים להעזר בהפוך על הפוך זה כבר פחות מציק)

אתרים שהדפדפן שלי לא מצליח להעלות, סרטונים שנקטעים באמצע ללא סיבה, אנטר שנלחץ פעם אחת ומתקבל פעמיים…

"שינון עקשני של החוכמה העתיקה שלפיה תנאי לחיים בחברה הזאת הוא שחיקה מתמדת ושבירת כל התנגדות אינדודואלית. דונלד דאק בסרטים המצוירים,כמוהו כמו האומללים במציאות, מקבל את המכות שלו למען יתרגלו הצופים לאלו שנוחתות עליהם."( אדורנו והורקהיימר)

אנחנו מתרגלים לחיות בסביבה שהיא די אקראית, לא יעילה, ועם הזמן אנחנו נעשים יותר ויותר סלחנים לכשלים וטעויות,
משלימים עם המערכת או מסכמים את המחאה בסינון "אוף" מול המסך, או בלדפוק את העכבר בשולחן.

האם ההשלמה הזאת גורמת לנו להשלים גם עם כשלים אחרים במציאות שלנו ולא להתעקש על יעילות?
האם בעקבות המחיקות והנסיונות החוזרים ונשנים אנחנו הופכים להיות במוכנות תמידית לקבלת תקלות?

תגובה אחת (+הוסף את שלך?)

  1. דני
    אפר 14, 2011 @ 15:50:07

    זה מלווה אותי כבר כמה ימים.

    תודה

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: