כמה את מדברת! או ביקורת על גיא אוני


זכרתי את ההמלצה של רותם מימון והלכתי לראות את הסרט גיא אוני (לא "גאוני" – כמו שכולם שומעים בפעם הראשונה …)
רותם הזכיר שזה הפצה עצמית לסינמטקים בלבד וכל ההכנסות קודש להפקת הסרט! יצירה ישראלית אמיתית!

הסרט הוא סרט מיוחד בלי צל של ספק. משוחק ומצולם מצויין ואפיון התקופה שכנע אותי מאוד.
שני דברים בלטו לי מאוד לאורך כל הסרט:

דיבור

אחרי שמתרגלים למגוון השפות, בשונה מסרטים אמריקאים בהם גם חייזרים וגם צרפתים וכל יצור באשר הוא מדברים אנגלית שוטפת – כאן אם אתה פולני אתה תדבר יידיש ואם אתה ערבי אתה תדבר ערבית עותמאני ידבר תורכית ובריטי ידבר בריטית.
מגוון השפות שנחשפים אליו בסרט הזה מוסיף ומעשיר את הצפיה, תורם להבנת המרקם החברתי העשיר שהיה כאן טרם מדינת ישראל (כמו שפאניה אומרת "אמרו לנו שפלשתינה היא ארץ ריקה ומסתבר שיש כאן אנשים ").

אחרי שהתרגלנו פתאום שמים לב, שהם לא מדברים. כמעט כל הסרט, הארועים המרכזיים נעשים ללא דיבור. הם אנשי עשיה.
לא אנשי התפלספות. תשוו את זה לפטפטת הבלתי פוסקת שאנחנו רגילים אליה מריאלטים עכשיוים, מהרדיו והטלויזיה שלנו ותקבלו צליל לא מוכר ומשונה של שקט.
החיים שלי אישית מוקפים במילים, מה שאני לא אומרת אני חושבת מה שאני לא חושבת אני כותבת או קוראת או שומעת- מילים זורמות אלי בלי הפסקה ומקיפות אותי .
בגיא אוני – לא. אומנם זה לא סרט אילם, אבל הוא לא מתרחק משם. הם מדברים כשיש להם משהו חשוב לומר וגם אז רוב המסר הוא בסאס טקסט- במבט, בטון, בגוף.
קשה לעכל סרט כל כך שקט, אך שהוא מלווה בהרבה עשייה זה יוצר חויה מיוחדת במינה, ונתן לי לחשוב, אולי לא צריך לדבר כל כך הרבה. אולי מי שמדבר הרבה עושה פחות, ומי שעושה יותר מדבר פחות – כאמרת הפתגמים הישנים…

קאט

הקאטים בסרט, חדים ומעיפים. הסצנה לא נסגרת, לא דועכת לאיטה. פשוט קופצת למקום אחר בתאורה אחרת לגמרי.
היית בתוך הבית בקידוש של יום שישי, מבטים … -בום- אתה בחוץ גורר סלעים ממקום למקום. אין המשכיות ברורה בין קטע לקטע, ולי זה גרם תחושת התעוררות מיידית לכל סצנה וסצנה ומצד שני תחושה של ריאליזם שבו אנחנו מביטים על מציאות שלמה בחלקים כשכל פעם מתגלה חלון אחר. הופ אנחנו בבית התורכי. בום אנחנו מתחת לעץ עם האח המשוגע.
הקאטים החזקים עלולים גם קצת לעשות קצת סחרחורת אולי זה חלק מהעיניין.

(האח המשוגע, דמות קצת שולית, למי שמתכנן לראות – אל תצפו שהוא יקדם או ישתתף איכשהו בעלילה. הוא חלק מהרקע.
עץ+הרים+אח משוגע. אני חושבת שכל תפקידו בסרט הוא לספר עוד פרט על פאניה. )

תמר אלקן מדהימה בעיני. היא עושה את הסרט. היא מאוד מאוד משכנעת, רגישה, עדינה ועם זאת חזקה, מלאת ניואנסים ויצרת אמפטיה בצופה. שחקנית מעולה. ומתאימה לפאניה. הייתי שמחה לראות אותה גם מתבגרת בסרט אולי אם איזה צלקת או קמטים להראות שהיא לא אותה הנערה הגלותית. הגלביה הערבית שאיתה היא מסתובבת מצליחה להעביר את התחושה – אך לא מספיק.

בקיצור, אם אתם מעידים על עצמכם שתוכלו להתמודד עם סרט לא אמריקאי, לא מפוטפט עם קאטים חזקים ונופים ישראלים בתוליים ומקסימים – גררו עצמכם לסנמטק…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: