עוד כמה רגעים


הזקנים, הם רגישים לזמן.
הם ממקדים מבט, מחזיקים ביד רועדת את שעון היד וממלמלים "כבר שבע, איפה הוא? היה צריך להגיע לכאן כבר לפני כמה רגעים"

בית סבתי, ארוחת צהריים ב-12, ערב ב-6. הייתה מציעה לשתות משהו חם ומגניבה מבט אל שעון הקיר הגדול לראות אם התרחקה מספיק משעת הצהריים או התקרבה מידי לארוחת הערב
התלונות על רעש תמיד היו קשורים בשעה. "מי דופק בשעה כזו?"
כמו היה הבדל בין שעה אחת לרעותה. שעה המיועדת למנוחה שעה המתירה רעש. מה את עושה בשאר השעות?
אחר-כך נחה כל הזמן וכבר לא היתה שעה נכונה לדפוק.
"אתמול נשארתי ערה כל הלילה לא עצמתי עין לרגע" מה נשתנה לילה מיום?
הם מחכים בתחנות האוטובוסים בוהים במרחק כמו יכולים לשמוע את מחוג השניות, שניות אבודות שלא ישובו.

והצעירים מה? ממהרים . בבוקר להגיע בזמן לעבודה, בעבודה מביטים בשעון שבפינת המסך כדי לשוב הביתה ואז מה? שעות הערב מתמתחות ומתחלפות עד שנהיה מאוחר ולישון וחוזר חלילה.

הזקנים, הם מרגישים בו. הם רואים אותו חולף כמו עומדים ומביטים במפל הזמן זורם מטה מטה בשאון רומס ומתיז בכיוון אחד בלבד. לנצח כיוון אחד . הם ערים לו, ערים לזמן שלהם אך מולו מתחוור חוסר האונים המשתק.
וכי מה? יקומו יאכלו ישנו. אולי ישתו קפה ישחקו קלפים או יצפו בתוכנית אירוח. אם זה או אם זה, שעון החול עוד זורם.
האם אין אנחנו גם זקנים לעתיד? עוד רגע נשל הנעורים ישל מאיתנו וניוותר בבושתיינו קמוטים כפופים ורועדים.

נמהר להספיק לחוות מספיק לשעות הזכרות בעת בין ערביים על המרפסת…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: